כמו כל בריף, הלקוח זיהה (שנת 2019) ירידה בכמה משתנים: שיעור המתעניינים בלימודי סיעוד בחוג, שיעור עולה במוסדות השכלה מתחרים ואינדיקציה לירידה ברמה האקדמית/ המסוגלות האקדמית של המועמדים. כדי להשיב את המעמד של החוג ואף לשדרג אותו, נדרש לא לשנות את איכות הלימודים אלא את הדימוי של המקצוע בעיני המועמדים הפוטנציאליים, בתוכך זה – מעמדו של החוג עצמו. בהיותו leader בקטגוריה – מותר ורצוי שהחוג של אוניברסיטת תל אביב יוביל גם שינוי תודעתי כלפי מקוע הסיעוד בכללותו.
התקופה היתה תקופת הקורונה וצוותי הסיעוד נהנו באל כורחם משעתם היפה ביותר. בתוך העולם הכאוטי של מגפה עולמית ניתן היה לדבר על התמודדות האחים והאחיות עם קטסטרופה באופן יותר אמין.
במקום להיגרר לקלישאה הרווחת שמייחסת לאחים ולאחיות מקצוע חומל עם מוטיבציה של שליחות ואמפטיה (לא שזה לא נכון), בחרנו לשבש את הסטטוס קוו ולייחס למקצוע בדיוק מה שחסר לו – אדרנלין. כל מה שתמיד מיוחס לתפקידים מעוררי הערצה דוגמת כירורג חדר מיון, לוחם סיירת מטכ״ל, מדליסט אולימפי, מנכ״ל חברת הייטק – חסר באופן מביך לאחים ואחיות שנתפסים כמו שורת התפקידים המשניים שמטפלים במה ש׳גיבורי התהילה׳ משאירים מאחור… אז חיפשנו ומצאנו את התהילה ששמורה רק לאחים ולאחיות. היכולת להסתער על כאוס ולהצליח להפריד עיקר מטפל, לפעול תחת לחץ נפשי עז ולחץ סביבתו כבד – לקבל את ההחלטות הנכונות ולבצע את הפעולות החיוניות.
האתגר שלי היה לפרק את ההתנגדות הנושנה שמיחסת למקצוע הסיעוד ערכי חמלה, שליחות, סבלנות ומסוגלות לתמוך באחרים – לרבות רופאים שהם גיבורי התהילה. הסטראוטיפ של האח והאחות נשי (כן, גם גברים) ורחמני ורחוק מעולם האקשן. האתגר שלי היה להראות ללקוח שהוא שייך לעולמות האקשן והתהילה לא פחות מאחרים.
ארט: אורי נוה
קופי: טל ברקוביץ׳
מנהל שיווק: אלון ויינפרס
ראש החוג לסיעוד: פרופ׳ מיכל יצחקי
חבר הנהלת החוג: פרופ׳ איליה קגן
חברת הנהלת החוג: ד״ר ענת עמית אהרון
