כל הצלחה מתחילה בכישלון

every winner begins as a loser  הינו ציטוט של Dashan Wang פרופסור מאוניברסיטת  Northwestern Kellog ואת הציטוט מצטט סיימון סינק, שלדעתי אין מה להציג אותו, ואני – מצטטת אותו…

העקרון פשוט עד דמעות – הצלחה גדולה אינה תולדה של כישרון וחשיבה חיובית ודילוגים במעלה הצלחות קטנות. בעצם אולי כן, אבל כל מדרגה חייבת להיות כרוכה בכישלון. ומדוע? זה מאוד פשוט. כשמתכננים חללית או מכונית או אפילו מערבל בצק למטבח, חייבים לעשות crash test הווה אומר- להבין איך ומתי יתקלקל המוצר. מה הגבולות שלו. איפה הוא לא מספק את הסחורה. זה נראה מאוד הגיוני להכניס בובות crash dummies לתוך מכונית ולבחון עד כמה מערכת הבלימה, הקפיצים, השאסי ושקי האוויר יודעים להגן עליהן תחת מהלומות של התנגשות. אבל זה נראה פחות הגיוני לעשות מבחני התרסקות לעצמנו, אנחנו שרוצים לנסוק ולהצליח.

אומר לנו סינק דבר פשוט. תעזבו רגע את הלהג הרומנטי על להאמין בעצמנו ולא לפחד. בכלל, תרדו לרגע מדהרת האגו של עצמכם ותסתכלו על הדרך שאתם עושים ורוצים להמשיך לעשות בעיניים פרגמטיות. הרי ברור שהצלחה לא משנה של מה היא הצלחה כשהיקום מתמגנט אליה. בין אם מדובר בקרן השקעות או בקורס מחול או בבגד – תמיד מדובר במשהו שמייתר את כל מה שהיה עד הלום ומשבש אותו לטובה. התשואות הצפויות ואסטרטגיית ההשקעה חדשניות. הקורס עושה שימוש בשיטה חדשנית והבגד מביא בשורה אופנתית שאין לי כמותה בארון.

במובן הזה כל הצלחה, אם תגלח ממנה את הנוצות, היא פתרון של בעיה שאולי ידענו ואולי לא ידענו שהיא קיימת. ובדיוק בגלל זה אנחנו, המצליחנים, חייבים להבין גם על בשרנו איפה אותו אקט עצמו יפתור לנו בעיה. איך ההצלחה תחלץ אונו מהאפשרות לא להצליח, לא להבהיר לאנשים מהי הצעת הערך, לא לגבות מחיר שיסכימו לשלם וכדומה.

וכדי לפתור את זה עלינו להיכשל. עלינו להבין מהם גבולות הגזרה – איפה הרעיון שלנו נגמר. איפה האנשים לא ירצו בו או לא יבינו מה יוצא להם ממנו. זה לא חייב להיות משהו מסחרי. זו יכולה להיות הצעת מחקר לקבלת מלגה. זה יכול להיות רעיון חברתי. אבל הצלחות הן הצלחות כי יש להן קהל ויש מי שחושק בהן. ואם זה לא קורה – זו אינה הצלחה אלא כישלון.

אומר לנו סינק שמערכת היחסים בין הצלחה לכישלון היא מערכת יחסים אינטימית וקרובה שאסור להתעלם ממנה. ורק אם נאפשר לה לשגשג, נוכל לדלות מתוכה את ההצלחה ולהפריד אותה בעדינות מהכישלון. הכישלון הוא כמעט כמעט קרום שחייב לכסות את העובר בלידתו וזה גם מסביר, אם נחזור לשיח הפילוסופי, למה אסור לפחד ולמה צריך להאמין בעצמנו וברעיון.

בעצם, אם נתפלסף עוד טיפה, כישלון כלל אינו כישלון אלא אותן מדרגות שאנחנו מטפסים עליהן. הדרך להצלחה פשוט חייבת להיות בנויה מכישלונות אחרת נפספס את חוזק החומרים ממנו בנויה ההצלחה. נוציא לפס הייצור מכונית בלי שנבין איפה היא יודעת להתרסק ולשמור עלינו ומאיפה כבר לא. נוציא קרן הון סיכון בלי שנדע לבנות אסטרטגיות השקעה שמבינות סיכון ונייצר מכונות ערבול שמתפרקות לכל עבר כשמגבירים מהירות.
צריך להיכשל כדי להצליח. אאוצ׳. כואב אבל הצלחות וניצחונות בנויים מכישלונות. fail better. אומר לנו נייק ומציג את סרינה ויליאמס. כפוסטר זה נראה אסתטי. בפועל מנצחים גדולים הם גם נכשלים גדולים. ולהיכשל צריך לדעת. זו אמנות לא פחות מלנצח…

העקרון פשוט והדוגמאות אינסופיות.

פתאום break a leg מקבל כפל משמעות ובעצם כמה מפחיד רק להצליח…זה רק מחליש אותנו!

לעיון נוסף המאמר של סינק

https://fortune.com/2025/10/24/simon-sinek-most-successful-people-hit-zero-failure-gift

every winner begins as a loser הינו ציטוט של Dashan Wang פרופסור מאוניברסיטת Northwestern Kellog. ואת הציטוט מצטט סיימון סינק שלדעתי אין מה להציג אותו, ואני – מצטטת אותו…

העקרון פשוט עד דמעות – הצלחה גדולה אינה תולדה של כשרון וחשיבה חיובית ודילוגים במעלה הצלחות קטנות. בעצם אולי כן, אבל כל מדרגה חייבת להיות כרוכה בכשלון. ומדוע? זה מאד פשוט. כשמתכננים חללית או מכונית או אפילו מערבל בצק למטבח, חייבים לעשות crash test הווה אומר- להבין איך ומתי יתקלקל המוצר. מה הגבולות שלו. איפה הוא לא מספק את הסחורה. זה נראה מאד הגיוני להכניס בובות crash dummies לתוך מכונית ולבחון עד כמה מערכת הבלימה, הקפיצים, השאסי ושקי האוויר יודעים להגן עליהן תחת מהלומות של התנגשות. אבל זה נראה פחות הגיוני לעשות מבחני התרסקות לעצמינו, אנחנו שרוצים לנסוק ולהצליח.

אומר לנו סינק דבר פשוט. תעזבו רגע את הליהוג הרומנטי על להאמין בעצמינו ולא לפחד. בכלל, תרדו לרגע מדהרת האגו של עצמכם ותסתכלו על הדרך שאתם עושים ורוצים להמשיך לעשות בעיניים פרגמטיות. הרי ברור שהצלחה לא משנה של מה היא הצלחה כשהיקום מתמגנט אליה. בין אם מדובר בקרן השקעות או בקורס מחול או בבגד – תמיד מדובר במשהו שמייתר את כל מה שהיה עד הלום ומשבש אותו לטובה. התשואות הצפויות ואסטרטגיית ההשקעה חדשניות. הקורס עושה שימוש בשיטה חדשנית והבגד מביא בשורה אופנתית שאין לי כמותה בארון.

במובן הזה כל הצלחה, אם תגלח ממנה את הנוצות, היא פתרון של בעיה שאולי ידענו ואולי לא ידענו שהיא קיימת. ובדיוק בגלל זה אנחנו, המצליחנים, חייבים להבין גם על בשרנו איפה אותו אקט עצמו יפתור לנו בעיה. איך ההצלחה תחלץ אונו מהאפשרות לא להצליח, לא להבהיר לאנשים מהי הצעת הערך, לא לגבות מחיר שיסכימו לשלם וכדומה.

וכדי לפתור את זה עלינו להיכשל. עלינו להבין מהם גבולות הגזרה – איפה הרעיון שלנו נגמר. איפה האנשים לא ירצו בו או לא יבינו מה יוצא להם ממנו. זה לא חייב להיות משהו מסחרי. זו יכולה להיות הצעת מחקר לקבלת מלגה. זה יכול להיות רעיון חברתי. אבל הצלחות הן הצלחות כי יש להן קהל ויש מי שחושק בהן. ואם זה לא קורה- זו אינה הצחה אלא כשלון.

אומר לנו סינק שמערכת היחסים בין הצלחה לכשלון היא מערכת יחסים אינטימית וקרובה שאסור להתעלם ממנה. ורק אם נאפשר לה לשגשג, נוכל לדלות מתוכה את ההצלחה ולהפריד אותה בעדינות מהכשלון. הכשלון הוא כמעט כמעט קרום שחייב לכסות את העובר בלידתו וזה גם מסביר, אם נחזור לשיח הפילוסופי, למה אסור לפחד ולמה צריך להאמין בעצמינו וברעיון.

בעצם, אם נתפלסף עוד טיפה, כשלון כלל אינו כשלון אלא אותן מדרגות שאנחנו מטפסים עליהן. הדרך להצלחה פשוט חייבת להיות בנויה מכשלונות אחרת נפספס את חוזק החומרים ממנו בנויה ההצלחה. נוציא לפס הייצתור מכונית בלי שנבין איפה היא יודעת להתרסק ולשמור עלינו ומאיפה כבר לא. נוציא קרן הון סיכון בלי שנדע לבנות אסטרטגיות השקעה שמבינות סיכון ונייצר מכונות ערבול שמתפרקות לכל עבר כשמגבירים מהירות.
צריך להכשל כדי להצליח. אאוצ׳. כואב אבל הצלחות ונצחונות בנויים מכשלונות. fail better. אומר לנו נייק ומציג את סרינה ויליאמס. כפוסטר זה נראה אסטטתי. בפועל מנצחים גדולים הם גם נכשלים גדולים. ולהיכשל צריך לדעת. זו אמנות לא פחותץ מלנצח…

העקרון פשוט והדוגמאות אינסופיות.

פתאום break a leg מקבל כפל משמעות ובעצם כמה מפחיד רק להצליח…זה רק מחליש אותנו!

לעיון נוסף המאמר של סינק: